רש"י על תענית כ״ו

1 אלא בנפש שבעה – מתוך שכתוב בו נותן לחם לכל בשר תהילים קל״ו:כ״ה נאה להאמר על השבע:

2 דאבי גובר – שם אדם או מקום:

3 דשכיח בהו – יין ושכרות ופשעי ולא יאמרו הלל:

4 מתני' בשלשה פרקים במוסף – מפרש בגמרא:

5 נעילת שערים – מפורש בברכות ירושלמי בפרק תפלת השחר אימתי נעילה יש אומרים נעילת שערי מקדש וי"א נעילת שערי שמים שנועלים אותן לעת ערב בגמר תפלה ונוהגין היו להתפלל תפלת נעילה בכל תעניתם כדרך שמתפללין ביוהכ"פ:

6 אלו הן מעמדות – המתענין מתפללין בעריהם שיתקבל ברצון קרבן אחיהם כדלקמן:

7 לפי שנאמר צו את בני ישראל וגו' – שהתמיד בא מן השקלים של כל ישראל ואי אפשר שיהו כל ישראל עומדין על גבי קרבנם ומינו מעמדות להיות במקומם:

8 נביאים הראשונים – שמואל ודוד בגמרא מפרש:

9 על כל משמר – ארבעה ועשרים משמרות של כהנים היו ושמואל ודוד תיקנום ועל כל משמר היה מעמד בירושלים שקבועין ועומדין בעיר ועומדין על קרבן אחיהם ולבד אלו הדרים בירושלים היו מעמדות בכל עיר שישראל נחלקו לכ"ד מעמדות כנגד ארבעה ועשרים משמרות כדתניא בברייתא של מ"ט מדות והיינו דתנן היה מעמד בירושלים כהנים לוים וישראלים:

10 כהנים ולוים – של משמר היו עולים בירושלים כהנים לעבודה ולוים לשיר ומכל המעמדות היו קבועין בירושלים לעמוד על קרבן אחיהם:

11 והשאר היו מתכנסין לעריהם – ומתפללין על קרבן אחיהם שיתקבל ברצון ומתענין ומוציאין ספר תורה ביום תעניתם:

12 וקורין במעשה בראשית – ובגמרא מפרש טעמא:

13 ביום הראשון – של שבוע:

14 קורין בראשית כו' – פרשה ראשונה ופרשת יהי רקיע לפי שאין בפרשת בראשית לבדה תשעה פסוקים כדי קריאת כהן לוי ישראל וכן כולן:

15 בששי ותוצא הארץ עד ויכולו – לפי שבפרשת תוצא הארץ אין בה אלא שמונה פסוקים לפיכך אומר ויכולו:

16 פרשה גדולה – שבפרשיות הללו קורין אותה בשנים כגון פרשה ראשונה של בראשית יש בה חמשה פסוקים היו קורין אותה בשנים כדאמרינן בגמרא יהי רקיע באחד וביום השני יהי רקיע באחד יקוו בשנים שיש בה ה' פסוקים ביום השלישי יקוו באחד שאין בה אלא ה' פסוקים ויהי מאורות בשנים שיש בה ו' פסוקים:

17 וקורין אותה על פיהן – כל אחד בפני עצמו ובעי בגמרא מאי קאמר מעיקרא קתני פרשה קטנה כו' דמשמע דבספר תורה קורין והדר תנא על פיהם. פרשה בנעילה ליכא:

18 כל יום שיש בו הלל אין בו מעמד שחרית – אותן שהיו בירושלים לא היו מתפללין על קרבן אחיהם שיש בו הלל לפי שאין להן פנאי לעשות מעמדם שקורין את הלל ומפני ההלל היו דוחין את המעמד:

19 קרבן מוסף – יום שיש בו קרבן מוסף בירושלים אין מעמד בנעילה בירושלים וכל שכן במנחה הסמוכה למוסף לפי שהיו טרודין במוסף שיש בו להקריב בהמות יותר מתמיד שהוא אחד אין לך מוסף בלא שתי בהמות ולא היה להם פנאי כלל שהכהנים של מעמד טרודים במוסף וישראל שבהן היו טרודים לחטוב עצים ולשאוב מים ודוחה אפי' מעמד דנעילה:

20 קרבן עצים – בגמרא מפרש כגון אחד מט' זמנים ואותו יום שהיה בו קרבן עצים אפילו לא היה בו מוסף היה נדחה מעמד של מנחה מפני קרבן עצים מפני שקרבן עצים קודם למנחה ודוחה מעמד הסמוך לו ולא של נעילה:

21 כך היה רבי יהושע דורש קרבן מוסף אין במנחה – וטעמא מפרש בגמרא:

22 זמן עצי כהנים והעם – שמתנדבים עצים:

23 תשעה – באלו הט' זמנים היו הכהנים והעם מתנדבים להביא עצים והיו מקריבין קרבן אותו היום ואפילו היו עצים הרבה למערכה היו אלו מתנדבין ומקריבין באלו תשעה זמנים:

24 בני ארח בן יהודה – שכשעלו בני הגולה הם התנדבו תחילה באחד בניסן וספק להם עצים עד כ' בתמוז שהתנדבו בני דוד ארח שמואל ומשבט יהודה היה:

25 בני דוד – ממשפחת דוד המלך:

26 סנאה בן בנימין זתוא בן יהודה בני גונבי עלי ובני קוצעי קציעות משפחה אחת הן ובגמ' מפרש אמאי מיקרו הכי:

27 בני עדין באחד בטבת שבו שבו בני פרעוש שניה – ובגמרא מפרש אמאי קבעו להן אלו הזמנים:

28 באחד בטבת – שהיה ר"ח וחנוכה לא היה בו מעמד כו':

29 נשתברו הלוחות – בגמ' מפרש:

30 ובטל התמיד – לפי שגזרה המלכות גזרה מלהקריב עוד:

31 והועמד צלם בהיכל – שהעמידו מנשה כדמפורש בתרגום ירושלמי בפרשת השמים כסאי וגו' ישעיהו סו:

32 על אבותינו – דור המדבר אם יראה איש באנשים האלה הדור הרע הזה את הארץ וגו' דברים א׳:ל״ה:

33 ביתר – עיר גדולה והיו ישראל דרין בה במסכת גיטין פרק הניזקין גיטין דף נז. אשקא דריספק חרב ביתר:

34 שבת שחל תשעה באב כו' – שבוע:

35 בחמישי מותרין – אם חל תשעה באב בערב שבת מותרין לכבס בחמישי וכשחל ט' באב בד' בשבת לא איצטריך למיתני דמותרין כדאמרינן בגמרא לא שנו אלא לפניו כו':

36 שני תבשילין – בשר ודגים או בשר וביצים שעליו או דג וביצה שעליו כדאמר בפרק ערבי פסחים פסחים דף קיד::

37 ישנה – בגמרא מפרש:

38 כפיית המטה – על פניה ולא יישן עליה:

39 שאולין – שכולן שואלות זו מזו אפילו עשירות כדי שלא לבייש כו':

40 טעונין טבילה – קודם שילבשום לפי שאין כל אחת בקיאה בחברתה שמא נדה היתה:

41 וחולות – כמו לחול במחולות שופטים כא:

42 במלך שלמה – במלך שהשלום שלו:

43 אמו – כנסת ישראל:

44 זה מתן תורה – יום הכפורים שניתנו בו לוחות האחרונות:

45 גמ' כל זמן שמתפללין – דהיינו שחרית ומנחה ונעילה:

46 יש מהן ארבעה פעמים ביום – יום הכפורים שיש בו מוסף:

47 כל יומא מאי טעמא לא פרשי כהני ידייהו במנחה – דכל יומא שכיחא ביה שכרות שכבר סעד וזימנין דמשכא סעודתיה ומשתכר ופריש ידיה בהדי חמריה וכהן שתוי יין אסור לישא את כפיו שנאמר יין ושכר אל תשת בבואכם וגו' ויקרא י׳:ט׳ ונשיאת כפים מעין עבודה כדלקמן:

48 האידנא – בתעניות ובמעמדות לא שכיחא שכרות ובמעמדות נמי מתענין כדלקמן תענית דף כז::

49 גזרינן – תענית אטו שאר ימים:

50 נעילה דליתה בכל יומא – אלא ביום התענית:

51 דדרשינן בפירקא – הלכה כרבי מאיר דבעינן דליקום כוותיה עלמא:

52 אורויי אורינן – כרבי מאיר אי אתו לקמן אבל בפירקא לא דרשינן דלא פשיטא ליה כולי האי דתיהוי הלכה כר"מ ומ"ד נהגו משמע הן נהגו מאליהן אבל אינו עיקר ומנהג משמע תורת מנהג יש בדבר ומנהג כשר הוא:

53 ורב נחמן אמר הלכה כרבי יוסי והלכה כרבי יוסי – גמרא קא פסיק ומהדר סתמא ומוקי לה הלכה כרבי יוסי ואהכי קא פריך ואלא האידנא כו':

54 כיון דסמוך לשקיעת החמה וכו' – שמאחרין עד שקיעת החמה ומתפללין כל שעה ואינן הולכין לבית הכנסת משש שעות ומחצה ולמעלה כמו שהיו עושין לאותן הימים:

55 כתפלת נעילה דמיא – דהשתא ליכא למיגזר משום מנחה דכל יומא דמנחתא כי הא ליתא בכל יומא:

56 שכור מיהא אסור בנשיאת כפים – דאפילו ר"מ לא קאמר אלא משום דהאידנא לאו שכרות הוא:

57 פרשת כהן מברך – כה תברכו את בני ישראל אמור להם במדבר ו׳:כ״ג:

58 מה משרת כו' – עובד עבודה דלא מיתסר אלא שתויי יין ממש דכתיב יין ושכר אל תשת וגו' הא בחרצן מותר: